פעילות למען מבקשי מקלט


בקהילה פועל צוות חברים אשר שם לו למטרה לקדם עשייה למען סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בירושלים בפרט ובארץ בכלל. קבוצת הפעילים עוסקת בלימודי עברית ואנגלית למבקשי המקלט, עזרה רפואית ומשפטית וכן בהפעלת צהרון מאוחר בגן לילדי מבקשי המקלט, המאפשר להורי הילדים הנאלצים לעבוד עד שעות מאוחרות לאסוף אותם מאוחר יותר. פעם בחודש יוצאת משלחת מהקהילה לבקר במתקן השהייה בחולות ולראות במה ניתן לסייע להם. בנוסף פועלת הקהילה יחד עם ארגונים נוספים להעלאת המודעות הציבורית לצורך במדיניות ממשלתית ברורה כל-פי מבקשי מקלט בישראל.
אם קידום ערכי צדק חברתי קרוב ללבבכם ואתם מעוניינים לתרום מזמנכם, בין אם אתם חברי קהילת כל הנשמה ובין אם לאו, אנא צרו עמנו קשר בדוא"ל programs@kkh.org.il

...

חדשות:

בראנץ' בחולות
מרק פרנק

האם אתם זוכרים את אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפאני"; בו היא מבקרת אצל סאלי טומאטו בבית הסוהר סינג סינג ואז מעבירה "דיווחי מזג אוויר" לעורך הדין של טומאטו בשם או'שונסי? ובכן אנחנו לא להקה של-הולי גולייטליס, אנחנו רק מבקרים אצל מבקשי מקלט במתקן חולות ליד גבול מצרים אבל כמו בסרט, מה שאנחנו עושים עשויים לקבל הכרה על ידי ספריית הקונגרס של ארצות הברית כ-"תרבותי, היסטורי, או משמעותי מבחינת אסתטית". ובכן מדוע שלא נקבל הכרה דומה מהארכיון הציוני ליד בנייני האומה?
ביום שישי האחרון נסענו לחולות בשתי מכוניות, כי היינו רק קבוצה קטנה. אבל אנחנו לא נבוכים. זה מרגיש כמו מצווה, איפשהו בין ביקור חולים לבין פדיון שבויים. כשהגענו למקום חנינו בשדה עפר מחוץ למתקן חולות, אשר בדרך כלל רק מניב אבק וצמחי בר יבשים שנשיאים ברוח כגלגל. אנחנו מבחינים שהשדה נכבש מחדש על ידי "עיר אוהלים" של אולמי ביליארד אפריקאי, קיוסקים ובתי קפה. אבל כאן זה לא שדרות חמישית במנהטן. רק לפני כמה חודשים הרשויות הרסו אוסף דומה של חנויות מאולתרות. אתם יכול לשפוט בעצמכם אם העסקים היוו סכנה לבריאותם של הסועדים או אם הם היוו עדות ליזמות של הפליטים ולכמייה הטבעית להעצמה ולמימוש עצמי של מי שמכונה "מסתננים" מאריתריאה וסודן. 
עומר קיבל את פנינו. הוא מסודן ומנקודת המבט שלנו הוא אחד המנהיגים בקרב הכלואים. ניווטנו את דרכנו במעבה הקיוסקים ובתי קפה ותוך כדי כך ניסנו למצוא קצת אוויר נקי לנשום, ולבסוף מצאנו שולחן פיקניק מוצל. אבל לא היה מנוס מהסירחון בשרי המעיק. הקטע הוא שזה לא בא מן המסחר האפריקאי אלא מן הלולים הישראלים בסביבה. לצדינו ישבו שני מתנדבי JACC שמילאו טפסי RSD עבור הסודנים שהגיעו זה עתה לישראל. אנחנו מפזרים את הנשנושים הצנועים שלנו על השולחן ומחדשים את הקשר עם עומר. הוא מספר לנו שהוא ישוחרר בפחות מחודשיים. משמעות הדבר היא שהשנה המבוזבזת שלו ששרף בחולות מתקרבת לסיומה. אנחנו מדווחים על התקדמות מסוימת במגעים עם רופאים לזכויות אדם-ישראל באמצעות UNHRC.ובהמשך אנחנו ממשיכים לשוחח וגם על השאלה לאן ילך עומר לאחר שחרורו. עומר נראה במצב טוב, ונשמע אופטימי.
שתי המטרות העיקריות שלנו בביקורים האלה הן להקשיב לסיפורים של האפריקאים שאנחנו פוגשים, לנסות לעודד אותם וגם כדי לראות איזה עזרה מעשית נוכל לארגן עבורם, וכל זה לאחר שאנחנו מקשיבים להם פנים אל פנים על הצרכים שלהם. זה אקטיביזם בגובה העיניים. אחת הבעיות שלהם הוא לקבל טיפול רפואי הולם לחלק למחלותיהם. תחשבו על קבלת טיפול רפואי בבא"ח טירונות ולאחר מכן תכפילו את זה בריבוע, כי השוהים בחולות הם אפילו לא טירונים נטולי מעמד בצה"ל, אלא נחותים מכך. הם נחשבים כמסתננים. מבחינתנו אנחנו מקווים שהמגעים שיצרנו יסיעו לפחות במעט בטיפול בצרותיהם. 
יחד עם עומר יושבים שני אורחים טריים לישראל. שניהם סודנים שנמלטו מאזורי קרבות וכל מה שהם הספיקו לראות מהארץ המובטחת זה הנוף בין כותלי כלא סהרונים , ואת חולות. הם נראים עייפים ונרפים. הם אינם מדברים עברית, ועומר מתרגם מהערבית. אנחנו שומעים על המנוסה שלהם ועל בני משפחותיהם שנותרו מאחור והיכן הם חיו בסודן ואיך הם התפרנסו לפני המבול. תוך כדי הדיבור קצת אור חוזר ללחייהם. אני קורא לאקטיביזם הזה "נשיאת עדות".  
משה מופיע. נפגשנו מספר פעמים בעבר. אנחנו רואים גם בו כאחד מהמנהיגים. הוא מאריתריאה ובזמן הקרוב שהייתו בחולות יסתיים. אנחנו מפטפטים יחד. כולנו מתבדחים על חשבוננו, הבחורים הלבנים, שהתואר שלנו הוא "חוואג'י". ("בעל הבית" בערבית הסודנית) אנחנו שואלים אותו על בתי הקפה המאולתרים וקיוסקים והוא מבטיח שבפעם הבאה הוא יעשה לנו סיור קטן, מעין "טיים אאוט" בחולה, ואפילו יסביר לנו קצת על הזרמים השונים במוזיקה האפריקאית הפולטת מבתי העסק המאולתרים. 
זמנינו תם פחות או יותר בגלל שאנחנו רוצים לחזור לירושלים עד לשעה 16:00. אין לנו "דיווחי מזג אוויר" עבור עורך הדין של סאלי טומאטו ואנחנו לא מקבלים תשלום של 100 $ לכל ביקור כמו הולי גולייטלי, אבל בדרך הצנועה שלנו אנחנו עושים את הבדל עבור חברינו הכלואים במתקן חולות. ואנחנו מרגישים סיפוק גדול כאילו עשינו מצווה "מדרבנן". כולכם מוזמנים להצטרף אלינו, להקת ה-לא אודרי הפבורנס, ב"ברנץ' בחולות" הבא בעוד 4 שבועות.





בסוף אוגוסט 2015, שוחררו כ-1200 אנשים ממתקן חולות שבנגב, לאחר שבג״צ פסק בפעם השלישית, שכליאתם שם ללא הגבלת זמן – גם בהיות המתקן ״פתוח״ – אינה מידתית, בראי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
בקהילה, התכנסנו לישיבת חירום, יחד עם ועדת פליטים, נציגי המרכז לקהילה האפריקאית בירושליםארגון CIMI (המרכז להגירה בינלאומית ולקליטה) וכמובן, כמה חברים משוחררים טריים מחולות.
בפגישה שוחחנו על צרכים דחופים לקליטתם של מבקשי המקלט החוזרים לירושלים (וכאלו המגיעים אליה לראשונה) – דנו בשאלות של דיור, תעסוקה ואיך ניתן להקל על אנשים יצרניים, טובים ומועילים לסביבתם להשתלב שוב במרקם קהילתי "נורמלי", לאחר למעלה משנה של כליאה ו״גלות״ בחולות הרחוקה.
החלטנו להתמקד בשלב הראשוני בצרכים הומניטריים דחופים - דיור ומזון. פנינו לחברי קהילה וביקשנו שיפתחו את ביתם ויארחו משוחררים למספר ימים עד שימצא להם פתרון קבוע. נענינו בנדיבות לב ומספר משוחררים זכו לגג לראשם למספר ימים ולאירוח חם ומקבל. , הצורך השני היה מזון. מבקשי המקלט שזה עתה השתחררו עוד לא עבדו, וכולם נתמכו ע״י חבריהם שארחו אותם (לפעמים, בלית ברירה, 6-8 אורחים בדירה שכבר חיים בה 6 אנשים ולפעמים חברי כל הנשמה שפתחו את ביתם לכמה ימים). 'מה סודנים ואריתראים אוכלים?' עלתה שאלה מחוייכת. ישבנו יחד וכתבנו רשימת מצרכים: אורז, פול, חמאת בוטנים לא ממותקת.... הקהילה נרתמה, ומיד נתנה תרומה נדיבה מקרן הצדקה, שאיפשרה מסע קניות באושר עד. המסע הסתכם ב-4 סלי מזון נדיבים לדירות מרובות דיירים, וגם בכמה מקומות עבודה בסניפים בתלפיות ובגבעת שאול.
בתחילת ספטמבר, בעזרת ארגון CIMI, הקהילה אירחה ארוחת ערב אינטימית לכ-60 אנשים - חברי קהילה, פעילים ומשוחררי חולות טריים. השיחה קלחה לעיתים ולעיתים היתה מבויישת, אך שפע האוכל האריתריאי, והרצון הטוב השרו אוירה נעימה, חברתית ותומכת, ועוררו זכרונות מהחיים בירושלים לפני הכליאה. בסוף הערב נותר אוכל רב (אינג'רה, שירו, מיסר ושאר מיני מאכלים) שאנשים שמחו לקחת הביתה. ״זה כמו חתונה״, אחד אמר.
בשבועות שלאחר מכן ועד לחגים, הקהילה המשיכה להירתם בהבאת מזון יבש, שהורכב גם כן לסלי מזון, שהרימו את המורל וחיממו את הלב (והבטן). בתמונה, כמויות של תרומות מזון יבש לאחר מיון ראשוני.
היום, על אף הקושי המתמשך במציאת דיור (״הדירה? לא, היא לא מתאימה לסודנים״), רוב מבקשי המקלט ששוחררו מחולות והגיעו לירושלים (עשרות בודדות) השתלבו במקומות העבודה הקודמים שלהם (בית אבות, מסעדות, מלונות) ובחדשים (סופרמרקט, אולם ארועים).
תודה לקהילה על חיבוקה החם, על שהיא משמשת בית ומקור תמיכה וחיזוק שאינו רק הומניטרי, אלא בעיקר ערכי ורוחני, עבור מבקשי המקלט, "הגרים שבתוכנו".
 
קרן הנדין 




ב-4 ביוני 2015 התקיים בקהילת כל הנשמה אירוע "כמוך" בנושא המחוייבות הערכית והיהודית של מדינת ישראל כלפי מבקשי מקלט, בהשתתפות פרופסור יהודה באואר, הזמרת עלמה זוהר ומבקשי מקלט מתל אביב, ירושלים ומתקן חולות. 
את האירוע, בתמיכת הקרן החדשה לישראל, HIAS ו-CIMI, הובילו חברי הועדה לסיוע למבקשי מקלט וארגונים שותפים נוספים השתתף קהל רב מהקהילה ומחוצה לה.





מכתבים לחברי כל הנשמה מג'ק ואדיל לאחר ארועי שבת הגדול -
"וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מצרים״ (שמות כג:ט)



קוראים לי אדיל אלדאו, ואני מדרפור. נכנסתי לישראל דרך הגבול המצרי. לקח לי שלושה שבועות להגיע לכאן. אני גר בישראל ארבע שנים  - שלוש שנים בתל אביב, שם עבדתי כגנן, ו 13 חודשים אני כלוא בחולות. הביקור ב"כל הנשמה" הראה לי שיש א/נשים שממש אכפת להם ומנסים להבין את מה שחשוב לי בעיקר – אנשים שאני יכול לסמוך עליהם במצב הטרגי הזה. את הזמן שביליתי אתכם הפקדתי בחשבון הבנק הרגשי שלי. היום אתם מציינים את יציאת מצרים ואת החירות של האומה היהודית. בתקופה מיוחדת זו של חירות אני רוצה ראשית לומר חג שמח, ואני רוצה לבקש מכם לקחת יוזמה ולקחת בחשבון גם את זכויות החירות של אחרים. זכרו שאתם לא תהיו משוחררים כשעדיין יש עבדות, לא תהיו עשירים כל עוד יש אנשים שהולכים לישון רעבים כי אין להם מה לאכול, לא תהיו חופשיים כשאנשים תמימים נכלאים בקלות, ולא תהיו בטוחים כשרצח עם ורדיפות עדיין מתקיימים בחלקים מסויימים של העולם. 
תודה רבה לכם, 
אדיל


קוראים לי ג'ק / מאאווייה (Maawiya) מוחמד אדם,  אני מדרפור. עזבתי את הבית ב 2003 כשפרצה המלחמה. הופרדתי מהמשפחה שלי בהתקפה ברוטאלית של חיילים ומליציה ערבית הנתמחים על ידי השלטון. הלכתי ברגל לעיר קאס, משם לנייאיאלה ואז לחרטום, בה הייתי חמש שנים למרות האפליה נגד הדרפורים ובייחוד נגד השבט שלי. עזבתי את חרטום ב 2008 כשהממשל שם החל לאסור צעירים מדרפור, מיד לאחר התקפה של ארגון דרפורי. הגעתי למצרים ושהיתי בה חודש. לישראל הגעתי ב 10.10.2008. גרתי בירושלים חמש שנים. נשלחתי לחולות ב 17.2.14. מאז הפכתי לאזרח מודאג ומדוכא של "מחנה חולות".  מי יתן ואלוהים יברך את אלו המצדיקים עזרה וחופש.  מי יתן ואלוהים יברך את אלה העומדים לצד הצדק ועוזרים בתמורה לחיוך.  צבע, גזע, דת, אזור, סטנדרטים חברתיים לא יעזרו לאנושות או לאהבה. אבל אהבה, אנושיות ואדיבות יהפכו אותנו למשפחה אנושית שבאה מאם אחת ואב אחד , וגאה אחד בשני. 

סיפור של שאיפה לחירות / צבי

למרות הכותרות והחדשות בימים אלה המתארים את המהגרים מאפריקה כאיום על החברה הישראלית, מבקשי המקלט שהגיעו לכל הנשמה כאורחים בשבוע שעבר ממתקן הכליאה "חולות", הם כולם מנהיגים ואנשים ערכיים לפי כל המידות, ומבקשי מקלט לגיטימיים! הם אכן זקוקים לעזרתנו, במיוחד עכשיו לאור ההכרזות החדשות של הממשלה הטריה על גירוש מידי של כל מבקשי המקלט ב"חולות" למדינה שלישית. מי שלא יסכים להיות מגורש  יועבר לכלא סהרונים בדרום.

מוטאסים עלי, יליד דארפור, אשר ראה מראות קשים של רצח עם, נשלח על ידי הוריו (שניהם מורים) ללמוד בפנימיה בסודאן, במרחק רב משפיכות הדמים. הוא סיים תואר בגיאולוגיה והיה פעיל למען חופש ודמוקרטיה בארצו. כתוצאה מכך הוא נשלח לכלא אך הצליח לברוח. לדבריו, אם יחזור לסודאן הוא ייעצר. יש לציין שהגעה למדינה שלישית לא מהווה עבורו פתרון כי גם שם חייו בסכנה.
הוא ברח מסודאן, הלך ברגל שבועות דרך המדבר וראה עוד מקרים של רצח על ידי בדווים במצריים. לאחר שהייה זמנית במצריים – גם שם רדפו אחריו – הגיע
מוטאסים לגבול עם ישראל. שם, ב-2008 הוא נלקח לכלא סהרונים ובסופו של דבר 
הגיע לגינת לוינסקי בדרום תל אביב באוטובוס, ללא כלום, כחלק מהמדיניות של המשטרה אז. העברית שלו נרכשה לאחר שנים של עבודה בתל אביב ולאחר מכן בבית מלון באילת.
מוטאסים הוא בין המנהיגים של מבקשי המקלט, ולעיתים קרובות מופיע בחדשות כדובר. עד לא מזמן שמש מנכ"ל ה-ARDC : The African Refugee Development Center כאשר הוא החזיק עוד משרה על מנת להתקיים ולהתמודד עם הקשיים הכלכליים של היום-יום. 
שאיפתו היא ללמוד משפטים ולחזור כסוכן שינוי למדינתו ולקחת חלק בבנייה של חברה דמוקרטית ומשגשגת השומרת על זכויות האדם!

התוכניות בקהילת כל הנשמה מתקיימות בתמיכת:
בניית אתרים ITdesigns  |  עיצוב busybee design
קהילת כל הנשמה, רחוב אשר 1, בקעה ירושלים 9347001, טלפון: 02-6724878 פקס: 026716537
דוא"ל: kolhaneshama@kkh.org.il