הטור של היו"ר

 
שנה טובה

בשנה שעברה, עמדתי כאן ודרשתי על אחד הפסוקים המרכזיים של הימים הנוראים – "השיבנו יי אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם". הצעתי מסגרת כיצד נוכל להתחיל ביחד להתמודד עם תהליך המעבר שאליו יצאנו כקהילה. אחרי ניתוח הפסוק, התמקדתי בשני עקרונות חשובים – כקהילה עלינו להשקיע בתהליך על מנת שזה יצליח, ובנוסף, שנצטרך "לחדש ימינו כקדם", למצוא משהו חדש במוכר, למצוא את ההתלהבות מחדש כמו לפני 30 שנים כשהקמנו את הקהילה, ולהעביר את התחושה הזאת לדור הבא.
לפיכך, לפני שאני מתחיל, אני רוצה להודות לקהילה ככלל ולאלה בפרט שתרמו בשנה שעברה לקהילה ולתהליך בו התחלנו. ראשית, אני רוצה להודות לחברי הוועד המנהל – גדעון, סלי, יאיר, סוזאן, אריאל, סנדרה ואהרון שהובילו ולקחו אחריות על חלקים נרחבים בפעילות הקהילה. אני רוצה להודות לצוות המקצועי של הקהילה שתמך ועזר למנהיגות ההתנדבותית לא לאבד את דרכינו. בנוסף אני רוצה להודות לחברי ועדת ההיגוי של התהליך הקהילתי (אלינור, דוד, חיים, יאיר, סאלי, יעל, נועה, סוזאן, דני ושרה) ובמיוחד לבאני שהשקיעו מזמנם ומרצם תחת ריכוזו של ד"ר רונן גופר בתכנון, הוצאתו לפועל וסיכומו של התהליך.
ברצוני להודות לכל אלה שפניתי אליהם בבקשה לתמיכה כספית מיוחדת לקהילה כך שנוכל להמשיך לקדם את תהליך המעבר ביודעין שיש לנו את המשאבים הנדרשים להגיע למטרה ללא חשש של חוסר במשאבים. לא קיבלתי אף תשובה שלילית והתרשמתי מאוד מרוחב לבכם ונדיבותכם. ואחרון אחרון חביב, אבקש להודות לקהילה כולה וליותר ממאה חברים שהשתתפו בתהליך והבטיחו בכך בסיס איתן לשלב הבא. השלמנו כעת את השלב הראשון של תהליך מורכב זה, לדעתי בהצלחה, עם סימנים חיובים להמשך הדרך ונראה לי שאנו מוכנים להתקדם ביחד לשלב הבא המהווה את הרקע למילים שלי היום.
מחשבותיי נמשכו השנה לחלק אחר של תפילותינו לימים הנוראים, תפילות שאנחנו חוזרים עליהן פעם אחרי פעם במשך החגים. התוספת המיוחדת לתפילת קדושת היום של העמידה. אני זוכר שלפני כמה שנים הרב אורי רגב נתן דרשה יפה ומשמעותית בעניין התפילה הזו עם דגש על המילים האחרונות של הפסקה האחרונה – "כן תעביר ממשלת זדון מן הארץ". לעומת זאת, אני רוצה להתמקד לא במילים האחרונות אלא במילים הראשונות של הפסקה הראשונה.
אני חייב להודות, שזה קצת מביך למי שקרא את המילים האלה אין ספור פעמים ואף במשך שנים רבות משמש כשליח ציבור ביום ב' לראש השנה ומתיימר להוביל את הקהילה בתפילה, שאף פעם לא חשבתי יותר מדי על משמעות מילים אלה. אחרי קריאה יותר מדוקדקת לקראת הכנת דרשה זו, הגעתי למסקנה שטוב שכך היות וכשהסתכלתי נוכחתי לדעתי, בהתרשמות הראשונה, שתפילה זאת אינו משקפת את תפילותיי ותקוותיי. המילים הראשונות בעיתיות במיוחד עבורי – "ובכן תן פחדך יי אלוהינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת...." באמת? עבור כל הדברים שברצוננו להתפלל למענם בעולם שלנו היום, עלינו להתפלל למען יותר פחד, יותר אימה? במשך כל חיי כמבוגר, האמנתי כי עלינו להילחם בפחד היות ולדעתי הפחד משתק ומפריע למעשים. הפחד מונע יצירתיות ומשפיע על אנשים לא ליזום ולפעול לשיפור המצב בו אנחנו נמצאים, מפחד שכל מעשה לא יגרום לשיפור ואף עלול להפוך את המצב לגרוע יותר.
לכן, למרות הפשט והפרשנות המפחידה הראשונה שלי, התחלתי לבדוק את הנושא בצורה עמוקה יותר ולראות אם ניתן בכל זאת לפענח את משמעות התפילה הזאת מזויות שונות ובאופן חיובי יותר. במיוחד כשלוקחים בחשבון את חשיבותה ומרכזיותה של התפילה הזו כאחת התפילות המיוחדות ביותר במהלך החגים שהם בעצמם שיאה של השנה היהודית.
התחנה הראשונה שלי היתה כמובן סקירה מעמיקה באינטרנט שם מצאתי במאמר מצויין ומעורר מחשבות של חנה קהת מארגון קולך מירושלים. היא שמה לב לשימוש במילה "כל" – "ובכן תן פחדך יי אלוהינו על כל מעשייך ואימתך על כל מה שבראת". מה מסמלת החזרה על המילה "כל" ומה משמעותה? קהת מפרשת את המילה "כל" באופן מעניין ולאו דווקא באופן המובן מאליו. היא טוענת שיש אנשים שיש להם "יראת שמים" – הם מפחדים מאלוהים, ויש אנשים אחרים שהם מפחדים מאנשים. מה יגידו אנשים על המעשים שלנו? איך אנשים יגיבו למה שנעשה? איך אנחנו נפעל? - והפחד הזה אינו נכון. מכאן, קהת מגיעה למסקנה כי מטרת התפילה הזאת היא לומר לנו לא לפחד מאנשים אחרים, רק לפחד מאלוהים ומהפרת מצוותיו. פרשנות זאת מתחברת באופן מעניין לאמירה המפורסמת שאנו מוצאים במסכת ברכות – "אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". מכל הדברים שבעולם שלנו, הדבר היחיד שיש עלינו שליטה מוחלטת ולאלוהים אין עליו שליטה בכלל, הוא החלטתנו כבני אדם לפחד מאלוהים – יראת שמים.
דבר נוסף שעולה מהשימוש במילה "כל" פעמיים הוא המושג של שיוויון בפני אלוהים. התפילה אינה פונה דווקא לעשירים ודורשת מהם לפחד מאלוהים או לעניים, או לצדיקים או לרשעים. התפילה מתחילה ממקום משותף – "ובכן תן פחדך לכל מעשיך" – אנחנו כולנו משתתפים במסע משותף בימים הנוראים וכולנו יוצאים מאותה נקודת זינוק. השיוויון הזה גם יתן לנו כח – "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם". זה לא מספיק שכולם שווים בפני בורא העולם שיודע כל פעולה ומבין כל יצור. כל אחד מאיתנו מהוה חלק מהקבוצה ולכל אחד מאיתנו יש מקום ותפקיד בתוך האגודה המשותפת הזאת. כדרך אגב, הרב יונתן סאקס מרחיק לכת בפירושו לתפילה הזאת. הוא מציין שבתפילת קדושת היום של כל החגים אנחנו מתחילים עם מילים שמבדילות אותנו מאחרים – אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות. לא כאן. בראש השנה וביום כיפור אנו תפילה כי אלוהים יתן פחדו על כל מעשיו ואימתו על כל מה שברא.
עד כאן, הכל נראה בסדר, אם כי עדיין לא השלמתי עם הרעיון שפחד יכול להיות מניע למעשים טובים. בכל זאת, האמת היא שעל פניו כל רגש יכול להשפיע על אנשים בשני הכיוונים, לגרום לאנשים לפעול ולהתקדם לקראת מטרות טובות ובאותה מידה לפעול ברשעות ודעות קדומות. נזכרתי בשני דברים שממחישים עבורי את המושג הזה. הראשון הוא שיר מנעוריי שמשחק עם המושג חופש או חרות. השיר הוא סוג של שיר מחאה שקורא לחופש. החופש לכל אחד להאמין במה שהוא רוצה, חופש לכל העמים, לשחורים וללבנים, בקיצור חופש לכולם. אבל אז, המילים משתנות והשיר עובר צד. מבלי כמעט לשים לב, השיר הופך לשיר תמיכה בגזענות ושנאה – חופש מהשחורים ומהיהודים – כן זה אף מזכיר את היהודים – חופש מאנשים שלא מסכימים איתנו, ששונים מאיתנו. אנחנו רואים את החופש והחרות כזכות בסיסית של כל בני האדם אבל השיר מסביר שאפשר לקחת אפילו מושג זה ולהשתמש בזה לטוב או לרע.
הדבר השני בו נזכרתי הוא סיפור על חבר קרוב שסבל מהשמנת יתר. החבר ביקר אצל את הרופא שלו שאמר לו שעליו להתחיל ולעשות אימון כלשהו פעמיים ביום, כל פעם ל-40 דקות. החבר חשב ואז שאל את רופאו האם זה הכרחי. הרופא השיב שלא, זה לא הכרחי, רק אם הוא רוצה להמשיך לחיות. ברור שהרופא רצה להפחיד בצורה הקיצונית ביותר אך המטרה ברורה.
לפעמים, פחד הוא מניע מאוד חזק לשינוי. אני בטוח שכולנו ראינו את זה בחיים שלנו. לעיתים קרובות, אנחנו נמנעים מלעשות דברים שאנחנו יודעים שצריכים לעשותם עד שהפחד מהשלכות המשך ההזנחה גובר עלינו. הפחד יכול לשתק אבל הפחד גם יכול להניע. וכאן אני חוזר למילים של חנה קהת כשהיא מדגישה שאנחנו מדברים על הפחד בפני אלוהים - בראש השנה כולנו מתפללים לפחד הראוי.  ביטויו של הפחד הראוי מהקב"ה הוא הפחד לחטוא לאמת, לעוות את הצדק, פחד לפגוע ביושר, בטוב ובמוסר.
ובכל זאת, עלי להודות שעדיין לא שוכנעתי. ראשית, נכון שפחד יכול להניע אנשים, אבל נראה לי שכך נחייה בעולם די מדכא כשעלינו להחליט בין שתי אופציות לפי מה מפחיד אותנו פחות – הבחירה בין הרע מאוד לבין הרע ביותר. זה מעציב אותי כשאני רואה את הדיון הפוליטי במקומות שונים. במיוחד לאחרונה בארצות הברית, שם הפחד הוא הגורם החזק ביותר בו משתמשים שני הצדדים. כמעט ואין מסר חיובי, או לפחות המסר הזה נבלע בתוך הגידופים והטענות על כמה נורא הצד השני. אינני בטוח שזה העולם שאני רוצה לחיות בו ובטח אינני רוצה להתפלל למענו. אני לא רוצה להרגיש שעלי להגיע לבית הכנסת בראש השנה לבקש סליחה מהקדוש ברוך הוא רק כי כולי מפחד ממה שיקרה לי אם אינני עושה זאת.
למזלנו, ניתן לחזור לטקסט של התפילה עצמה ולקבל תשובה קצת יותר מתאימה ואופטימית. בפסקה הבאה, אנחנו ממשיכים בתפילתנו – "ובכן תן כבוד יי לעמך תהילה ליראך ותקוה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך". בהחלט ניתן לראות את התפילה הזאת מתארת את ההתקדמות הליברלית הרגילה, מחושך לאור, מפחד לתקווה. אנו חוזרים למושג ששמעון פרס ז"ל דיבר עליו כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות של חייו כשהוא טען שפוליטיקה היא בעצם מאבק בין פחד לבין תקוה והוא תמיד צידד בתקוה.
אני לא מוכן לחשוב שזה כל כך פשוט ופשטני, לפחות לא כאן. לדעתי התפילה הזאת אומרת לנו שפחד ותקווה הם שני צדדים לאותו המטבע. רק אחרי שיש "תהילה ליראך"אפשר לחשוב על "תקוה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך". פחד יכול להניע לטוב והתקווה עלולה להוביל אותנו לאבדון ואסון. ניתן לנצל את שני הרגשות האלה בכל כיוון, השאלה היא בעצם מה הכיוון הנכון. עלינו לפחד כשנכון לפחד, יראת שמים ולא יראה ממה שיגידו אנשים אחרים עלינו, פחד מלעשות רע, מניצול החלשים, פחד מהזנחת היתום ואלמנה שבקירבנו. ועלינו גם לקוות לטוב, לעתיד טוב יותר, בטוח יותר, מבטיח יותר עם מנהיגות צודקת יותר. עלינו להתפלל למען חופש עבור כולם, לא חופש מכולם.
כל זה מחזיר אותי לקהילה שלנו. מאז החגים בשנה שעברה, שמעתי מהרבה חברי הקהילה שהם פוחדים ממה יהיה עתידנו כקהילה, מהלא נודע. לדעתי לעיתים הפחד הזה השפיע עלינו. הרבה אנשים מודאגים שכל פעולה, כל דבר שנעשה עלול להיות לא מוצלח ואף יפגע בנו כקהילה ולכן ברירת המחדל היא לא לעשות מעשה, לא להחליט החלטה כלשהי. שמעתי מאנשים רבים שלא יכול להיות מישהו שיכול לקחת את מקומו של הרב לוי ויוביל אותנו קדימה. לדעתי זה הפחד המשתק. 
אבל ראיתי גם את הפחד והדאגה שמניע אותנו קדימה, וזה לדעתי נובע מנושא מרכזי אחר בחגים אלה – לקיחת אחריות. במהלך השנה האחרונה, פנינו להרבה חברי קהילה לעזור לקהילה בדרכים מגוונות וחלק מהם כבר הוזכר כאן. כמעט כולם לקחו על עצמם את האחריות וענו בחיוב – הם מודאגים מהעתיד אבל מאמינים שתרומתם יכולה לעזור. בזמן שיש אלה שמתלוננים ומודאגים מהעובדה שעם ישראל בכלל וקהילתנו בפרט מתרחקים מחברינו ותומכינו ברחבי העולם. הודות לפעילות של לוי עם רבני קהילות בחוץ לארץ, חברתנו תרצה ארד בניו יורק והעבודה של לולי ומינט כאן בתוך הקהילה, הקשר שלנו עם חו"ל מעולם לא היה חזק יותר והתגובות מחו"ל אף פעם לא היו חיוביות יותר.
לגבי תקווה, חזרנו לאזור הנוחות שלי. ככל שפחד יכול לעזור, שינוי קורה כשאנחנו מקווים לטוב. בזמן שאנחנו נכנסים לשלב הבא של תהליך המעבר שלנו, אני תקווה כי נצליח וכי קהילתנו המדהימה עם ההיסטוריה המפוארת והפוטנציאל הטמון בתוכו, עם קבוצת חברים חזקה והפתיחות לקהלים חדשים, עם הפחדים שלה והתקוות שלה, יכולה להתאחד לאגודה אחת ככח מניע להתקדם. המסקנות מהתהליך הקהילתי הן ברורות ביותר – אנחנו מחפשים שינוי יחד עם שימור הקיים, אנחנו מעריכים כל מה שיש לנו אך מסתכלים קדימה לעתיד חזק אף יותר. 
בסוף, אני רוצה לחזור על המילים שציטטתי בשנה שעברה מהרב יונתן סאקס:
"בסופו של יום, מערכות מחשבה משמעותיות נותנות צידוק לעצמן. למי שמאמין שהמצב האנושי הוא טרגי בתכליתו, מצבנו יתגלה כשורה של טרגדיות. למי שמאמין שנוכל לכתוב מחדש את התסריט, אזי ההיסטוריה תתגלה כשורה של צעדים איטיים ומהוססים לקראת סדר חברתי צודק יותר.
עלינו לפחד למען הטוב יותר, לקוות לטוב יותר ומעל הכל להמשיך לפעול לעתיד טוב יותר.
תודה רבה ושנה טובה.
 

ארכיון

ביחד
דניס אלון
30/07/2014
ועידת האיגוד האירופאי של היהדות המתקדמת
דניס אלון
08/05/2014
בכל דור ודור
דניס אלון
10/04/2014
האם אנחנו רק עוד מנין אחד מיני רבים?
דניס אלון
27/03/2014
התלהבות ומתינות
דניס אלון
20/03/2014
<< < 1  2  3 > >>


התוכניות בקהילת כל הנשמה מתקיימות בתמיכת:
בניית אתרים ITdesigns  |  עיצוב busybee design
קהילת כל הנשמה, רחוב אשר 1, בקעה ירושלים 9347001, טלפון: 02-6724878 פקס: 026716537
דוא"ל: kolhaneshama@kkh.org.il