עת לעשות

מצוות הראיון: בכי,עיניים, דמעות ותלמוד תורה

דבר תורה של הרב לוי ויימן-קלמן ליום כיפור תשע"א

הערב ברצוני להצביע על קבוצה מיוחדת בקהילה שהעשירה את חיי בשנים האחרונות. קיימת בקהילה קבוצה מאוד מסורה – בית המדרש הקהילתי – המגיעה פעמים בחודש ללמוד גמרא יחד אתי. אודות ללימוד המשותף הזה זכיתי לקיים את המילים שאנו מתפללים – "והאר עינינו בתורתך". הרשו לי לתאר את מה שלמדנו בשנה שעברה.

בתחילת השנה שעברה קבעתי שנלמד את הפרק השני במסכת חגיגה. בפרק הזה נמצאת אחת הסוגיות המפורסמות בגמרא, ארבעה שנכנסו לפרדס, המספרת על ארבעה רבנים שהתעסקו בסודות המיסטיקה. זו אחת הסוגיות המיסטיות הבודדות בכל ספרות חז"ל והרבה מעולם הקבלה מבוסס על הפרק הזה.

אין אנו לומדים מסכתות שלמות בבית המדרש הקהילתי אלא פרקים מתוך מסכתות שונות. הסוגיה שעניינה אותי היא בפרק השני במסכת חגיגה –אבל חשבתי שכדאי לעשות סקירה כללית של משניות אחרות בשלשת הפרקים במסכת.

התכוונתי להקדיש שיעור אחד  לסקירת המשניות. בסופו של דבר גילינו כל כך הרבה חומר מעניין סביב המשנה הראשונה בפרק הראשון שלמדנו את פרק א' כל השנה וטרם השלמנו את הפרק.

כפי שאפשר לנחש מסכת חגיגה מתעסקת בחגי ישראל. המשנה הראשונה במסכת חגיגה דנה במצוות העלייה לרגל בשלושת הרגלים. קוראים לזה מצוות הריאיון - 
שָׁלֹשׁ רְ גָ לִ י ם  תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה:... שָׁלֹשׁ  פְּ עָ מִ ים  בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן  ה': (שמות  כ"ג.י"ד ,י"ז).

המשנה מציינת שכולם חייבים לקיים את מצוות הראיון ותיכף מצמצמת את המצווה ומציינת את מי אינם חייבים בקיום מצווה זו. זהו הסגנון של המשנה – אימרה כוללת ואז דיון שמצמצם את הכלל. הכול חייבים בראייה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן, וטומטום, ואנדרוגינוס, ונשים, ועבדים שאינם משוחררים, החיגר, והסומא, והחולה, והזקן, ומי שאינו יכול לעלות ברגליו.
 
הגמרא מפרשת את הרשימה הזאת וכך מגלה את התייחסותם של חז"ל לכל מיני אוכלוסיות שונות בחברה הקדומה.  הדיון בבית המדרש הקהילתי סביב נשים כמובן העלה את מעמד האישה בחברה הישראלית הקדומה והיום.

הדיון סביב  חרש, חיגר (פיסח), סומא (עיוור) וחולה איפשר לנו לדון במעמדם של המוגבלים בחברה דאז והיום.  כאשר התמקדנו בשוטה – מי שסובל מהפרעות נפשיות, מי שמוגבל נפשית  הזמנתי פסיכולוגית להשתתף בדיון. הופתענו (וגם היא הופתעה)  שקנה המידה שבו חז"ל קבעו מי זה חולה נפש לא שונה בהרבה מהדרך שבה הפסיכולוגים מערכים את חולי הנפש בעולם המערבי.

טומטום – זה שאין לו סימנים ברורים של מגדר ואנדרוגינוס – זה שיש לו סימנים ברורים של שני המגדרים – העלה את הנושא של מגדר ומיניות בחברה הקדומה והעכשווית. חלק מהמשתתפים בבית המדרש שייכים גם לקהילה ההומו לסבית בירושלים לכן הדיון הזה היה עשיר במיוחד.

מספר פעמים בפרק הזה דנים בעיוור. זה הגיוני כי המצווה נקראת הריאיון. למה עיוור פטור ממצווה זו? מסתבר שיש שני מרכיבים למצווה – לראות ולהיראות. משחקים במילה בפסוק  בשמות - שָׁלֹשׁ  פְּ עָ מִ ים  בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ . יֵרָאֶה ... יִרְאֶה . היות ואפשר לשנות את ניקוד המילה יֵרָאֶה ליִרְאֶה- הגמרא אומרת: כדרך שבא לראות  כך בא ליראות. שני המרכיבים למצוות הריאיון - שאלוהים יראה אותנו וגם  שאנו נראה (כיביכול) את האלוהים. עולים לרגל כדי לראות ולהיראות. היות והעיוור אינו מסוגל לראות זה פוגע בהדדיות המצווה. וכך העיוור פטור.

ישנו תקדים מקראי למשחק המילים בין לראות ולהיראות. בראש השנה קראנו בסיפור עקדת יצחק. אחרי ה"הפי אנדינג" כתוב וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא  ה'  יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר  ה'  יֵרָאֶה: (בראשית כ"ב. י"ד)

הפריע לנו בקבוצה, שחז"ל קבעו שאנשים אלה אינם חייבים לקיים מצוות הריאיון. חז"ל לא קבעו שאסור להם לעלות לרגל אלא שאינן חייבים בקיום מצווה זו. במידה מסוימת חז"ל מנסים להקל על אנשים עם מגבלויות ולהוציא אותם מחיוב זה. ובכל זאת הקבוצה בבית המדרש התקוממה. ברור שמי שאינו חייב אינו נחשב לשותף מלא בחברה. לי לפחות הייתה תחושה שהניסיון של חז"ל לפטור את האנשים האלה מהחיוב "לראות ולהראות" הוא ניסיון להעלים אותם שהם לא יהיו נראים בחברה.
 
לאחר חודשים שדנו בחומר ההלכתי בגמרא המשכנו אל עבר החומר שאיננו הלכתי.

כתוב בגמרא "רב הונא כאשר הגיע לפסוק שָׁלֹשׁ  פְּ עָ מִ ים  בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן  ה': היה בוכה: אמר: עבד שרבו [אדוניו] מצפה בו לראותו, בסוף מתרחק ממנו". למה בוכה רב הונא? משום שפעם אלוהים רצה בנו, אלוהים רצה שנבוא להראות בבית המקדש, עכשוו עם חורבן הבית – אלוהים שפעם רצה בנו – מתרחק מאתנו.

הגמרא ממשיכה בסוגיה אחרי סוגיה המתארת רבנים שונים  והפסוקים שהביאו אותם לדמעות.  למדנו על רבנים בכיינים. רבנים שפסוקים מסוימים רגשו אותם עד בכי. בעיקר, בכו הרבנים על חורבן בית  המקדש והמצב הנחות של עם ישראל בגולה.

וזה מביא למדרש על פסוק קשה שמזכיר בכי ודמעות בגלל הגלות. מה שמושך את תשומת לבם של הפרשניים בפסוק הזה הוא שאלוהים בוכה! אלוהים אומר שאם העם לא יקשיב לו ולא ישמור את מצוותיו הוא יבכה! כתוב בירמיהו וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר ה': (ירמיהו י"ג.  י"ז). 

וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה אמר רבי אלעזר: שלש דמעות הללו למה? אחת - על מקדש ראשון, ואחת - על מקדש שני, ואחת - על ישראל שגלו ממקומן.
לפי רב אליעזר אלוהים בוכה בשל אותה סיבה שחז"ל בכו – חורבן הבית והגולה.

בני אדם ואלוהים רואים ובוכים כאחד. ישנה הרבה ראייה ובכי של בני אדם ואלוהים בעונה הזאת.

בראש השנה קראנו לא מעט על בכי –ביום הראשון קראנו – הגר וישמעאל הוגלו מאוהלו של אברהם אבינו. הגר בוכה כאשר היא רואה את סבלו של ישמעאל. אולי הבכי מסנוור את הראייה שלה? כתוב בהמשך וַיִּפְקַח אֱלוֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:

בסיפור עקידת יצחק – לפי המדרש המלאכים שהיו עדים לעקדה בוכים והדמעות שלהם נופלות לתוך עיניו של יצחק על גבי המזבח שמבטו מופנה השמימה. וכך יצחק הופך לעיוור – ככתוב וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת (בראשית כ"ז.א')

אברהם רואה את האייל שהוא יקריב  במקומו של יצחק  והוא קורא למקום ה'  יִרְאֶה -  וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא  ה'  יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר  ה'  יֵרָאֶה (בראשית כ"ב. י"ד).
 
בהפטרה ביום השני של ראש השנה קראנו מילים שמהדהדות עם המשנה ממסכת חגיגה. הנביא ירמיהו חוזה את  העלייה לציון.  הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו...בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם ... (ל"א.ז'-ח')

והנביא ממשיך בדמוי של האם הבוכה
קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ...  כֹּה אָמַר  ה' - מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם  ה'  וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם  ה'  וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: (יד-ט"ז)

החזון המשיחי כולל את המוגבלים והנשים- קהל אחד – מתוך הכאב והדמעות באה התקווה - וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם.

סיפור מקראי  נוסף מהדהד חזק ביום כיפור. (עמוד 133) התפללנו את המילים סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה: (במדבר י"ד.י"ט,)

משה אומר מילים אלה אחרי חטא המרגלים ואלוהים עונה לו -   סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ. (כ')

חטא המרגלים  - חלק מהליטורגיה של יום כפור. סיפור זה מלא בראייה ועיוורון ובכי . המרגלים יוצאים לתור את הארץ והם רואים את הארץ – וחוץ מכלב ויהושע הם אינם מבינים מה הם רואים. הם עיוורים – (ב"וו" ולא עברים ב"ב") לפוטנציאל של הארץ ובמיוחד אינם מודעים לפוטנציאל שלהם. והכול בגלל הראייה המעוותת שלהם.
הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם: (במדבר י"ג. ל"א-ל"ג)
וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: (במדבר י"ד. א' )

חז"ל עיצבו את תפילת יום כיפור ובחרו היטב בפסוקים המלווים אותנו עד היום. לדעתי חטא המרגלים מקבל מקום מרכזי בתפילה של יום הכיפורים כי יום הכיפורים דורש מאיתנו ראייה מיוחדת. אנו אמורים להיות מודעים לכישלונות שלנו, לחטאים. אבל אל לנו להיות עיוורים לכוחות שלנו.העם חטא בחטא המרגלים בזה שהוא האמין למנהיגים שהיו עיוורים לתקווה.

הרבנים בגמרא שלמדנו עליהם בעיקר בכו כאשר עלו על פסוקים הקשורים  לחורבן בית המקדש והמעמד הנחות של עם ישראל בגולה.  גם היום יש סיבות לבכי.

מה גרם לנו לבכות בשנה שעברה? היו מספר מקרים השנה שבהם בכיתי או שרצתי לבכות. זמנים שהרגשתי שהמקדש המודרני שלנו עומד בפני חורבן. מצד אחד תופעות של אנטישמיות ואנטי-ציונות המתגברות בעולם. אני מאוד מוטרד מחוסר היכולת או חוסר הרצון להבחין בין המדיניות של הממשלה ובין זכות קיומינו. מצד שני  אני בוכה כאשר מוסדת הדמוקרטיה בארץ נמצאים תחת איום, וכאשר ארגונים הלוחמים למען החלשים בחברה הישראלית מותקפים. כמו שהנביא ירמיהו מרמז – חזון עולם מתוקן כולל את הנשים והמוגבלים.
 
עליתי ארצה לחברה מלאה תקווה ואידיאליזם - האמונה שנזכה לבנות כאן בציון חברה שוויונית וצודקת. חזון הנביאים היה הבסיס של החזון הציוני מעבר לקיום הפיזי של העם בארצו. כמובן ללא קיום פיזי ללא ביטחון אין לנו בכלל מדינה – אבל אסור לנו להרים ידיים ולהתייאש מהיכולת לבנות חברה צודקת שתחיה בשלום עם שכינינו.
 
אסור לתת לדמעות של פחד ואכזבה לגרום לעיוורון. יש בנו כקהילה וכחברה יכולות אדירות.עלינו לבחון את עצמנו דרך הכישלונות שלנו מחד והעוצמות שלנו מאידך. עלינו להפוך את הראייה שלנו לחזון.

בספר משלי כתוב בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם (כ"ט.י"ח)- כאשר אין חזון העם מתפרק.

אנו זקוקים לחזון לחזק אותנו בימים אלה של ייאוש ואדישות, בימים שמנהיגינו אומרים שאין למה לקוות. אני מאמין שלימוד תורה יכול להיות מקור לחזון. המדרש במסכת חגיגה על הבכי האלוהי ממשיך ואומר תנו רבנן: שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: אחת על ביטול תורה. ז"א מי שיש לו את היכלות הכלכלית להתפנות ללימוד תורה ואינו לומד – אלוהים בוכה עליו כל יום. אלוהים בוכה כי אין אנו מנצלים משאב אדיר שניתן לנו.

כמובן איני מדבר על לימוד בישיבה כבריחה מהעולם החיצוני במודל של העולם החרדי. התלמיד החכם הוא לאו דווקא מי שמסתגר בתוך בית המדרש ולומד רק מתוך ספרי הקודש. כתוב בפרקי אבות  איזהו החכם? הלומד מכל אדם.
תלמוד תורה אמיתי דורש פתיחות לזולת – לכן לומדים בעיקר בחברותא או בקבוצות קטנות.
חשיבות הלימוד בחברותא, בקבוצה – שיאו בספר הזוהר כמו שמורתי וידידתי מלילה הלנר-אשד מתארת בספרה על הזוהר:

התקשורת האנושית עם האלוהי אינה פרי של התבודדות הנפש אלא דווקא פרי ההדהוד של דברי  האדם עם זולתו. הדיבור של האדם לרעהו, התגובה, שיחת התורה ודרשתה הם סולם להתרוממות הרוח ולאפשרות לנגוע בעולם האלוהי. החיבור בין אנשים  - גבר לאישה, תלמיד חכם וחברו, או אדם זר ...הוא ערך מיסטי בזוהר, שכן זהו סוג של תיקון והתחברות באהבה עלי אדמות...הזולת אינו מכשלה לחיים המיסטיים  אלא, באופן מסוים, תנאי הכרחי להם. מלילה הלנר-אשם, ונהר יוצא מעדן, על שפת החוויה המיסטית  בזוהר
אלוהים נצמא בתוך הלימוד האמיתי. ואכן היו רגעים של לימוד בבית המדרש שחשתי את נוכחות האל. ובדרך כלל הם היו רגעים שזכיתי להקשיב לזולת וללמוד ממנו.
   
לכן אני מקווה ששנת  תשע"א תהיה שנה שכולנו נלמד האחד מהשנייה – בין אם מדובר במסגרת של לימוד פורמאלי או בין אם זה מסגרת בלתי פורמאלית. כמובן כולם מוזמנים להצטרף לבית המדרש הקהילתי– אני מקווה שנגיע לפרק השני במסכת חגיגה בקרוב. ישנן מסגרות לימוד נוספות בקהילה.
במיוחד אני תפילה שענינו יהיו פקוחות ולבינו פתוח ללמוד מאחרים – בואו לא נהיה כל כך בטוחים במה שהאמנו בו אתמול! שהאמת נחלתנו הבלעדית. הלימוד האמיתי מסוגל לעזור לנו לראות את העולם דרך עיניים חדשות.

ברצוני לסיים בתפילה – שיר שנכתב על ידי : נתן זך

אני רוצה תמיד עיניים כדי לראות
את יפי העולם ולהלל את היופי
המופלא הזה שאין בו כל דופי ולהלל
את מי שעשה אותו יפה להלל
ומלא, כל כך מלא, יופי.
ואינני רוצה להיות עיוור ליופי
העולם כל עוד אני חי. אני אוותר
על דברים אחרים אבל לא אומר די
לראות את היופי הזה שבו אני חי
ושבו ידי מהלכות כמו אניות וחושבות
ועושות את חיי באומץ ולא פחות
מכך, בסבלנות, סבלנות בלי די.
ולא אחדל מהלל, כן, להלל לא אחדל.
וכשאפול עוד אקום - ולא רק לרגע -
שלא יאמרו
הוא נפל. אלא הוא קם עוד רגע להלל
בעיניים אחרונות
את שלהלל לא יחדל