דרשה לפרשת שמיני
נועה מזור
 
האם יש דרך נכונה, ראויה מתאימה לחגיגה, לציין אירוע?

פרשת שמיני פותחת בתיאור היום השמיני לחנוכת המשכן. גם ביום זה, כמו בימי חנוכת המשכן האחרים, החגיגה מתקיימת על ידי הקרבת קורבנות:
וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה תְּמִימִם וְהַקְרֵב לִפְנֵי יְהוָה. וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשׂ בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָה.
וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים לִזְבֹּחַ לִפְנֵי יְהוָה וּמִנְחָה בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן כִּי הַיּוֹם יְהוָה נִרְאָה אֲלֵיכֶם. (ויקרא ט' א-ד)
 
הקרבת הקורבנות מסמלת את החגיגיות, את השמחה, את ההודיה לאל על כך שיש לנו משכן ומזבח לעבוד את האל דרכו, לחיות חיים של פרקטיקה דתית. להביא ממה שיש לנו אל האל, כי הרי הכל ממנו והכל יחזור אליו.
 
בהפטרה, אנו קוראים על דוד שמרקד לפני ארון הברית בדרכו אל המשכן בירושלים.
וַיְהִי כִּי צָעֲדוּ נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה שִׁשָּׁה צְעָדִים וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא. וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל עֹז לִפְנֵי יְהוָה וְדָוִד חָגוּר אֵפוֹד בָּד.
וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מַעֲלִים אֶת אֲרוֹן יְהוָה בִּתְרוּעָה וּבְקוֹל שׁוֹפָר.  (שמואל ב ו' יג-טו)
 
גם כאן מקריבים קורבנות, אבל אליהם מצטרפים עוד שני אלמנטים –הריקוד של דוד, וקולות התרועה והשופר המלווים את המצעד העולה ירושלימה.
 
הסיפור בשמואל מספר לנו כי מיכל בזה לדוד על התלהבותו הפנימית, על שמחתו הפנימית, על העובדה כי הוא מרקד לפני ארון הברית.
בפרשת שמיני, שני בני אהרון, נדב ואביהוא, מקריבים אש זרה שהם לא צוו עליה ומתים.
 
אני לא רוצה ולא יכולה להשוות בין המעשה של נדב ואביהוא – והעונש הכבד שקיבלו, לבין ריקודו של דוד מחד גיסא או הביקורת של מיכל בת שאול מאידך גיסא.
 
אבל אני כן רוצה לשאול את עצמנו – האם יש דרך נכונה לחגוג? הרי רק לפני שבוע ישבנו בשולחן הסדר וחגגנו את ליל הסדר בערב שתפקידו לגרום לנו לשאול שאלות, לנסות להבין, לחשוב על המצרים הפנימית והאישית של כל אחד ואחת מאיתנו. בעוד שבוע נציין את יום העצמאות, וגם ביום זה רבים מאיתנו יקריבו קורבנות. אמנם בצורת מנגל, ובלי בית מקדש, אבל האם יש הבדל מהותי בין הדברים? לפני 69 שנה, כשהוקמה המדינה יצאו אנשים לרחובות לרקוד.
בין הבשר, הריקודים, השמחה הפנימית והצורך לעצור ולראות איפה אנחנו בכל הסיפור – עם איזה צורת חגיגה אנו מרגישות ומרגישים כי היא משמעותית עבורנו, איפה אנחנו מרשות ומרשים לעצמנו לשמוח, ואיך? למי אנחנו בזים בליבנו על הבחירה האחרת, ואיזה עונש אנחנו מקבלות על מעשה לא ראוי או על בוז שאינו במקומו? איך נדע לשמוח שמחה אמיתית?
 
   
 
 
 
 
 


ארכיון

משמעות החמץ
הרב לוי ויימן קלמן
07/04/2017
לקראת פסח
הרב לוי ויימן קלמן
31/03/2017
דרושים אורחים
הרב לוי ויימן קלמן
24/03/2017
ערכים מתנגשים
הרב לוי ויימן קלמן
17/03/2017
ביקור בחברון
הרב לוי ויימן קלמן
10/03/2017
<< < 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  11  12  13  14  15  16  17  18  19  20  21  22  23  24  25  26 > >>

התוכניות בקהילת כל הנשמה מתקיימות בתמיכת:
בניית אתרים ITdesigns  |  עיצוב busybee design
קהילת כל הנשמה, רחוב אשר 1, בקעה ירושלים 9347001, טלפון: 02-6724878 פקס: 026716537
דוא"ל: kolhaneshama@kkh.org.il