The English version of this article could be found here - https://blogs.timesofisrael.com/tu-bshvat-and-shemitah-during-the-climate-crisis/
רבע מיליארד עצים ניטעו בארץ ישראל מאז שהרצל הקים את הקרן הקיימת לישראל, ומאז שאיש החינוך זאב יעבץ התחיל את מנהג הנטיעות בט"ו בשבט בבית הספר שניהל בזכרון יעקב ב-1892. רבים מן העצים הללו ניטעו בחגיגות ט"ו בשבט, שהפך לחג הנטיעות בהובלת הסתדרות המורים והקרן הקיימת.
כידוע, תשפ"ב היא שנת שמיטה, וככזו לא נוטעים בשנה זו ומגבילים מאוד את הפעולות שיש בהן השפעה ישירה ומכוונת על האדמה ועל הצומח. אבל אנחנו בתוך משבר אקלימי עולמי. הנשיא הרצוג הכריז שאנחנו במצב חירום אקלימי, ואפילו המועצה לביטחון לאומי מכירה בסיכון הבטחוני שמשבר האקלים מציב בפני מדינת ישראל. שרת האנרגיה קארין אלהרר הכריזה על שנת 2022 כשנת אנרגיה סולארית, ורה"מ בנט הכריז בוועידת האקלים על יעד של 0 פליטות גזי חממה עד 2050.
אחת הדרכים היעילות ביותר לאיזון פליטות הפחמן היא על-ידי נטיעת עצים נוספים. אז כשט"ו בשבט מגיע וזו שנת שמיטה, ומעל כולנו מרחף המשבר האקלימי, האם השנה ניטע או לא ניטע?
יש כאלה שהתשובה עבורם תהיה קלה מאוד -שנת שמיטה, לא ניטע. לאלו נזכיר שבשתי הזדמנויות קודמות ידעו חכמינו להתמודד עם איסורי שנת השביעית באופן יצירתי לאור מצב שחייב מענה: לפני 2000 שנה, הלל הזקן תיקן פרוזבול כשראה שנמנעו העם מלהלוות כספים זה לזה כשהתקרבה שנת השבע עם שמיטת החובות הכרוכה בה. היה בכך כדי לעקוף במפורש את דברי התורה (דברים ט"ו ט'), לאור המצב החברתי והצורך לדאוג שהמערכת הכלכלית תמשיך לתפקד. לפני 110 שנה, מתוך הבנה של הצורך להיאחז בקרקע הארץ, להקים בה חקלאות יהודית ולא להתנתק מכך אפילו בשנת השמיטה, העז הראי"ה קוק להוביל את השימוש בהיתר המכירה.
המשבר שהלל הזקן נזקק להגיב אליו היה כלכלי-חברתי; האתגר שהרב קוק ראה חובה להיענות אליו היה לאומי-מדיני. אנחנו, בימינו, נמצאים במשבר עולמי-סביבתי. וגם הפעם הקושי מצריך יצירתיות. לא נציע כאן פתרון אחד, תשובה הלכתית חדה וחותכת, אלא נציע כמה אפשרויות. העיקר הוא להבין את חובתנו היהודית והכלל-אנושית להכיל את המשבר האקולוגי אל תוך הזהות והמסורת היהודית שלנו.
אפשרות ראשונה: פיקוח נפש דוחה שמיטה - אנחנו נמצאים במשבר כה כבד שצריך להתייחס אל המציאות שלנו כאל מציאות של פיקוח נפש. וכשם שאיסורי השבת נדחים כאשר נפש נמצאת בסכנת מוות, גם איסור הנטיעה בשנת השמיטה צריך להידחות. האמירה החינוכית שתהיה ביציאה לנטיעות גם השנה, עם הידיעה שזו שנת שמיטה, תהיה אולי ההכרזה החזקה ביותר של המודעות שלנו לחומרת המצב - "עת לעשות לה' - הפרו תורתך".
ייתכן שבשמיטה הזו רבים מבין שומרי ושומרות הלכות השמיטה יתקשו לקבל החלטה רדיקלית כל-כך, אלא שלפי מדעני אקלים, בשנת השמיטה הבאה כבר עשוי להיות מאוחר מדי - יש לאנושות רק 7 שנים נוספות עד שההשפעות איומות ובלתי-הפיכות. הזמן אינו פועל לטובתנו. כמו ארגונים רבים נוספים, גם אנחנו הוספנו שעון-אקלימי לאתר האינטרנט של הקהילה שלנו כדי שלא נשכח שאין לנו פנאי להיבטל מן המלאכה.
אפשרות שניה: נטיעה במנותק מהקרקע, מתוך כוונה להעביר אל האדמה בשנה הבאה. זו ממש הכנה מקודש לחול, במובן החיובי ביותר שלה. אירועי נטיעות שבהם תהיה הכרזה על ההתחייבות לטעת ביתר שאת בשנה הבאה יהיו השמעת קול ברור למען התיקון של הפגיעה שלנו בסביבה, גם בשנת שמיטה ואולי דווקא בשנה הזו.
אפשרות שלישית: נטיעת פאנלים סולאריים במקום עצים - אם נעדיף לא לטעת עצים, נוכל לנצל את ט"ו בשבט של שנת השמיטה לנטיעת פאנלים סולאריים, הדרך הטובה ביותר לזרז את המעבר של מדינת ישראל ליותר אנרגיות מתחדשות. ואם לא נספיק לטעת את הפאנלים עצמם, גם נטיעת ההתחייבות המשפחתית, הקהילתית או הארגונית לממש את הקמת הפאנלים הסולאריים עוד השנה תהיה המעשה האקולוגי הנכון והנבון.
והאפשרות הרביעית רואה את הצורך בנטיעה ואת הדאגה לאקלים לא רק בהקשר פנים-ישראלי אלא בהקשר גלובלי, כיון שאנו חיים במערכת אקולוגית אחת, עולמית. ישנם פרוייקטים עולמיים, בהובלת האו"ם וארגונים נוספים, לנטיעת כמות אדירה של עצים ברחבי העולם. האיזור שהכי זקוק לכך הוא המרחב שמדרום למדבר הסהרה באפריקה. האפשרות כאן היא לתרום כסף לטובת נטיעת עצים לא רק למעננו אלא כחלק מהאנושות וכדור-הארץ בכלל. כמו הקורונה, גם משבר האקלים הוא משבר עולמי שבו כולנו תלויים זה בזה. על מדינת ישראל והעם היהודי לגבות ולתמוך בנטיעה לאורך 8000 הקילומטרים של החומה הירוקה הגדולה, בשותפות עם האו"ם.
בזכות חוני המעגל ופגישתו עם אדם אחד שנטע חרובים למדנו שהנטיעות חשובות גם אם אנו לא נאכל את פירותיהם בעצמנו (בבלי תענית כ"ג ע"א). אברהם אבינו נטע אשל בבאר-שבע כחלק ממעשה ההשתקעות ובניין הבית במקום (בראשית כ"א ל"ג). גם הקדוש ברוך הוא, לאחר שסיים לברוא את העולם, לא עסק אלא במטע תחילה - "ויטע ה' אלהים גן בעדן" (בראשית ב' ח'). במדרש תנחומא לפרשת קדושים לימדונו מהפסוק הזה ש"לא יבטל אדם מן הנטיעות". בשנת השמיטה הזו, לתת לארץ שבת כמדי שמיטה יהיה להתעלם ממצבה החמור, מגודל השעה והאתגר ומן האחריות שלנו.
קילקלנו. אין מי שיתקן אחרינו. אבל ייתכן שעוד נוכל לתקן בעצמנו. ולכן שנת השמיטה הזו אינה הזדמנות לשבת בחיבוק ידיים ולשמוח בקיום הלכות השמיטה כתיקונן, וב-ט"ו בשבט הזה לא מספיק לאכול מפירות הארץ ולזמר את שבחיהם. לכל הפחות אין להסתפק בכך. השנה יש לטעת - עצים באדמה או במנותק מהקרקע, פאנלים סולאריים על הגגות ואף בשדות, או להיות חלק ממפעל עולמי חסר תקדים של נטיעת עצים ברחבי העולם.
***
בימים האחרונים אנחנו עדים למאבק אלים שהתפתח סביב נטיעת עצים בצפון הנגב, בשטחים שבהם תושבי האיזור הבדואים מגדלים תבואה ורועים את עדריהם. בעיני, השימוש בנטיעת העצים, בט"ו בשבט וביכולת לפעול בניגוד למצוות התורה ולפסוק שניתן לטעת בשנת שמיטה, וכל זאת רק כדי לדחוק את רגליהם של בני-אדם מעל אדמתם, הוא פסול לחלוטין, אפילו חילול הקודש. במקום "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", הופכים את האת והמזמרה לכלי ליצירת פגיעה והדרה, נישול ואיבה. אם הגיעה עת לטעת, למרות שזו שנת שמיטה, זה צריך להיות מתוך אהבת אדם לא פחות מאשר מאהבת האדמה. אם הנטיעה היא כדי לירק את העולם, לא יכול להיות שזה יהיה על-ידי פגיעה מכוונת בתושביו, ועוד באופן גזעני. חשיבה אקולוגית מושתתת על דאגה לכל מרכיבי המערכת, לא על עליונות וכוחנות.
"בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה" (זכריה ג' י')