הדמות המרכזית בפרשה היא דמותו של בלעם בן בעור. מי היה בלעם? קוסם? מכשף? או שמא נביא? בספר יהושע (פרק י"ג, 22) הוא מכונה קוסם. אצל רש"י, הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ב, מ"א), וגם חז"ל (סנהדרין פ"י, מ"ב, וכן ספרי, וזאת הברכה שנ"ז) יש לבלעם התייחסות כפולה: הוא גם קוסם וגם בעל דרגה מסוימת, ראשונית, של נבואה, שאלוהים מתגלה לו בחלום בלילה, ורק בדרך זו, בשונה מנביאי ישראל. גם עפ"י ה"זוהר", וגם עפ"י חז"ל, בלעם הוא דמות מתועבת, ומכונה "רשע". יש לו "עין רעה, ורוח גבוהה ונפש רחבה". הוא מתפאר ומתרברב בקשר שלו עם אלוהי ישראל, ואף בהזכירו אותו הוא משתמש בשם ההויה.
אין ספק, שהשיא של הפרשה הוא ההתערבות האלוהית, בהפיכת הקללה, אשר בלעם התכוון להשמיע לישראל, לדברי הברכה המפורסמת "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", ברכה המשולבת עד היום בסידור התפילה, בפתיח לתפילת שחרית.
החשש מפני הקללה לא היה חשש מכוחה המאגי, שהרי גם בלעם עצמו ידע שעם ישראל מבורך הוא, מוגן ע"י ה', באופן שהטומאה לא תידבק בו. החשש היה במישור הפסיכולוגי, שמא השמעת הקללה באזני העם תדכא את רוחו, תפגע במוראל שלו, מצד אחד, ותפיח תקוה ורוח לחימה בקרב אנשי מואב, מצד שני.
בתיאור דרכו של בלעם למשול את משלו, משלב המספר המקראי סיפור אלגורי, אשר מבחינתי הוא שיא נוסף בפרשה, ואולי קדימון לשיא הנזכר לעיל: זהו סיפורו של בלעם, הרוכב על האתון, כאשר לפתע מלאך ה' ניצב בדרכו, וחרבו שלופה בידו. האתון נוטה מן הדרך אל השדה, בלעם מכה אותה. בהמשך, ניצב המלאך וחוסם את דרכה ב"מישעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה". האתון נלחצת אל הקיר, ושוב מוכה ע"י בלעם. לבסוף ניצב המלאך במקום צר, שלא ניתן לנטות ממנו ימין או שמאל, "ותירבץ (האתון) תחת בלעם ... ויך את האתון במקל, ויפתח ה' את פי האתון". כאן מתחיל הוויכוח בין בלעם ובין בהמתו - מעמד משפיל כשלעצמו, מבחינת "הנביא" - ובעקבותיו נאמר: "ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו". בלעם, ה"קוסם", הנביא, כביכול, הולך כסומא באפילה, ולא ראה את מה שהבהמה ראתה.
אכן, לדעתי, זהו משל בפני עצמו, לא משל בלעם, אלא משל מטעמו של המספר המקראי.
אפשר לומר שאנו עדים כאן לשביתת השבת הראשונה בהיסטוריה, להפגנת מחאה, ואם תרצו - ל"מרי אזרחי" לגיטימי.
נהיגת הבהמה, כמו גם הובלת העם, ציבור האזרחים, נעשית במשעולים צרים, המתוחמים בשני צידיהם "גדר מזה וגדר מזה". הגדר - משמעויות רבות לה. אין מדובר רק בגדר פיזית. חופש הפעולה של המנהיג, המוביל את העם - אף אם בעיני עצמו, או בעיני חלק מהציבור, הוא "קוסם" או "יחיד סגולה" - מוגבל ומסויג בגדרות. גדרות אלה הם גדרות החוק, המשפט, עקרונות המוסר והצדק. הגדרות אמורות להיות מאובטחות ע"י שומרי הסף. אל למנהיג ללכת כסומא באפילה בחתירה להשגת מטרותיו, גם אם מטרותיו לגיטימיות. עליו ללכת ולהוביל בעיניים פקוחות, ולא לסמוך על הנס שמשמיים יפקחו את עיניו. עליו להיות רגיש לתחושותיו, לחרדותיו ולרצונותיו של העם, המובל על ידו. מנהיג שיהיה עיוור למציאות, עיוור לסבלו של הציבור, מנהיג שיתעלם מהציבור, יתעלל בו ויתנשא מעליו, סופו שהציבור יאמר לו את דברו, אם בשביתת שבת - דוגמת אתונו של בלעם - אם בהפגנות מחאה ואם במרי אזרחי... ואידך זיל גמור...
