"ידידות מאוד מוצלחת" – קצת מיניות, הרבה אהבה... ונפש עד בלי סוף
"דוד ויהונתן היו ביחד בחיים ובמותם כמו השמן והרזה כך, הייתה זאת ידידות מאוד מוצלחת ואולי, הרבה יותר מזה."
("דוד ויהונתן" – מילים: יהונתן גפן, לחן: דני ליטני)
השבת נקרא הפטרה מיוחדת לכבוד שבת גאווה. בדור האחרון הוצעו מספר קטעים מהתנ"ך היכולים להתאים לתפילה חגיגית הבאה לציין את שילוב חברי.ות הקהילה הלהטב"קית בקהילות יהודיות-דתיות ולהדגיש את חשיבות המשך העשייה למען שוויון מלא ומהותי בתוך הקהילות ובחברה בכלל. בין השאר קהילות שונות נוהגות לקרוא את סיפור הבטחת הקשת בענן מבראשית ט, את הפסוקים בויקרא יט הכוללים את הציווי "ואהבת לרעך כמוך", או את הפסוקים בישעיהו נו המבטיחים מקום במרקם הקהילתי גם לקבוצות שנחשבו למנודות.
בכל הנשמה נקרא השנה את הסיפור של דוד ויהונתן (שמואל א' י"ח: א-ה, כ:ל"ה-מ"ב). פסוקים אלה מתארים בתמציתיות לירית את התגבשות האהבה בין שני הגיבורים, המשך גלגוליה במפגשים חטופים ובשדה הקרב, וביטויה המוצהר בהבטחתו של יהונתן: "אשר נשבענו (...) יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד עולם" (שמואל א' כ מב).
סיפור אהבתם של דוד ויהונתן הצית את דמיונם של סופרים ואמנים לאורך ההיסטוריה, ודי להזכיר את ציורו המפורסם של רמברנדט (1642). נדמה שמשלב מוקדם, זמן רב לפני קריאות קוויריות ותנועת השחרור הגאה, משהו בתיאור אהבתם של דוד ויהונתן אילץ את הקוראים.ות להתמודד עם טיב היחסים שבין שני הגברים. בפרקי אבות (ה טז), אפשר כמעט לשמוע את הדובר זועק "הם לא היו הומואים!" – "איזו היא אהבה התלויה בדבר, זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תויה בדבר,זו אהבת דויד ויהונתן".
בתרבות הישראלית המודרנית, הסיפור של דוד ויהונתן מוזכר לא פעם בקריצה וברמיזה, וכפי שיהונתן גפן אומר בשיר שציטטי למעלה – "אולי הרבה יותר מכך". אזכור מתקופה מעט מוקדמת יותר מופיע בשירו של חיים חפר "הורה אהבה" (לחן סשה ארגוב), בו שרשרת הזוגות ההטרוסקסואליים ("יוסי אוהב את רינה / צביקה אוהב את פנינה / עוזי אוהב את דינה / שוש את יורם הקטן) מסתיימת בזיווג המפתיע "ודוד את יונתן". נאמן לתקופתו, חפר יושב על הגדר ומאפשר קריאה הומוריסטית עם מבט לפירוש המסורתי של הסיפור המקראי, לצד קריאה אחרת שבאותה תקופה בתרבות העברית (ולמעשה עד להופעת ספריו פורצי הדרך של יותם ראובני החל מ"בעד ההזיה" ב-1978) השתייכה למה שאוסקר וילד כינה כמה דורות לפני כן "האהבה שלא תעז לנקוב בשמה".
הקריאה הטוענת לקיום אהבה הומוסקסואלית בין גיבורינו משמואל א' יכולה להסתמך על הדגש על הפן הגופני, כששני הגיבורים מתנשקים כשהם מתאחדים מחדש. עבור דורות ילדים וילדות שלא העזו לנקוב בשם מהותם ואהבתם ואף, לא ידעו לתת לה שם בתוך נפשם, אין לי ספק שסיפור דוד ויהונתן סיפק חיזוק ונחמה וענה ולו במעט על אותו צורך אנושי קמעי להיות בטוח שאתה לא לבד, שאת לא היחידה שמרגישה כמוך. אף היום אני יכול לדמיין בחור צעיר בישיבה חרדית קורא את הפסוק, מתגבר על הצחקוקים של חבריו לספסל, ומרשה לעצמו לחלום על עולם בו יוכל להגשים את ייעודו.
גם אני כנער וצעיר מצאתי עניין רב בחיבורים ובאזכורים כאלה. לא גדלתי בעולם החרדי, אבל גדלתי באנגליה של תאצ'ר, בשנים בהן זוגות גברים הועמדו למשפט על קיום יחסי מין בחדר מלון נעול (בתואנה שמדובר ב"מקום ציבורי"). גדלתי בעיר עם בית כנסת אחד ופאב גיי אחד, וכשמצאתי את הבחור השני בעיר שמגיע גם הוא לשני מקומות אלה, שמחתי מאוד. אף אני חיפשתי רמזים וחיזוקים עדינים בתוכניות טלוויזיה, בתחרות האירוויזיון – וכן, גם בתנ"ך ובסיפור דוד ויהונתן.
אך כשאני חוזר לסיפורנו היום, משהו אחר מושך את תשומת ליבי. מדובר במטבע לשון המופיע פעמיים בפסוקים המעטים שלנו, בשינוי קל: "וַיֶּאֱהָבֵ֥הוּ יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ" (יח א) ו"בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ" (יח ג). זו הפעם היחידה שהתורה נוקטת לשון זו. גם המפרשים המסורתיים רואים בו ביטוי מעצים לאהבה בין שני הגברים. מובן מאליו שהמלבי"ם (רב ופרשן גדול שנולד ופעל באוקראינה במאה ה-19) היה דוחה כל קריאה גאה או אף הומוארוטית של הסיפור. אך מותר לנו להרים גבה קווירית מחוייכת כשאנחנו קוראים את פירושו לפסוק: "כי הדומה יימשך וישתוקק אל הדומה" (המלבי"ם, שם).
עד כאן התפלפלנו וסיפקנו אולי מעט דלק לוויכוחים על קריאות חתרניות או חלופיות של התנ"ך. אבל בואו נחזור לפשט שמולנו: מה זאת אומרת "אהב אותו כנפשו"? אני רוצה להציע שאת המילה "כנפשו" ניתן לפרש לשני כיוונים. הכיוון הראשון הוא שיהונתן אהב את דוד כפי שהוא אהב את נפשו של דוד. יש כאן דגש על אהבה רוחנית ורגשית. כיוון זה איננו פוסל את האפשרות של אהבה רומנטית ואף מינית. אך נדמה לי שהוא בא לרמוז שלמרות שהתורה מתארת את דוד כבחור נאה במיוחד, נפשו היתה יפה עוד יותר מעיניו – לפחות מנדוקת מבטו של יהונתן מוכה האהבה. והכיוון השני, הקוסם עוד יותר אולי, הוא שיהונתן אהב את דוד כפי שהוא (יהונתן) אהב את נפשו-הוא. קריאה כזאת מעמידה לנו ציווי חדש: ואהבת לרעך כנפשך. כשאתה אוהב מישהו כמו שאתה אוהב את הנפש שלך, הגדרות של מין ומיניות עשויות לסגת בפני רגש עצום ומעצים של אהבה שאכן איננה תלויה בדבר, זולת בנפשך. את הזכות (ואת האתגר) לחוות אהבה כזאת אנחנו נחגוג בשבת ובמהלך חודש הגאווה. זכות זו שמורה לכל הנברא/ת בצלם, ולכן חודש זה חג יהא לכולנו, כל אחד עם חברו, כל אחת עם חברתה, ובכל הרכב אחר כיד הדמיון, כרוחב הלב וכעומק הנפש.
שבת שלום!
