יום השנה של אבי הרברט ז"ל היה בל' בניסן, ואמי דורות'י ז"ל ב-כ"ג באייר. סבתא מרים ב-ט"ז באייר, וסבא הנרי ב-כ"ה באייר. דבר תורה זה מוקדש לזכרם/ן.
שבת "נשא" מתחילה במוצאי חג השבועות, הם מן "יומא אריכתא".
לאחר ההתגלות בפשרת יתרו, יש ירידה חדה מהפסגה לקרקע. עם כל המצוות המדוקדקות של פרשת "משפטים" בפשרת ואתחנן בספר דברים אין אותה ירידה לפרטים מיד לאחר עשרת הדיברות, אבל כן כתוב, בצורה מאוד דומה למילים בפתיחת פרשת משפטים, " וְזֹ֣את הַמִּצְוָ֗ה הַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם לְלַמֵּ֣ד אֶתְכֶ֑ם" (דברים ו:א).
פרשת נשא באה כחלק מהמעטפת של חג השבועות - יום ההתגלות בהר סיני. אני מודה לרבה יעל ורגן, אשר הפנתה את צומת ליבי שהרבי החסידי מנחם מנדל מוורקי אמר ששמה של השבת לפני חג השבועות אמורה להיות "שבת דרך ארץ" כי "דרך ארץ קדמה לתורה". דרך ארץ קדמה באופן כרונולוגי ועקרוני, להתגלות בהר סיני, שאנו חוגגים בחג השבועות.
פרשת נשא גם מורידה אותנו מהר מאוד לקרקע - לבעיות של בשר ודם. מזכיר לי את המדרש האומר שמלאכי השרת כעסו על אלוהים שרצה לתת את התורה לבני/בנות אדם, ואלוהים מבקש ממשה להסביר. משה אומר שהמלאכים לא צריכים את התורה, כי התורה באה להתמודד עם הבעיות שמלאכים אינם מתמודדים אתן. (תלמוד שבת פ"ח עמוד ב). פרשת נשא מתמודדת עם השאלה, מה קורה כשאדם חוטא כלפי אדם אחר? מה קורה כאשר "רוח קנאה" (שחז"ל כינו במסכת סוטה ג', עמוד א, "רוח שטות") נכנסת לגבר, החושד שאישתו בגדה בו. (התורה לא שואלת מה קורה כאשר אישה חושדת בבן זוגה, ולא מתייחסת לאפשרות של בני/בנות זוג מאותו מן). יש גם האדם שרצונו לשרת את אלוהים כה עז שמכריז על נזירות. אני זוכר את מה שלמדתי מבת זוגי עינת, בדבר תורה שנתנה לפני יותר מ-30 שנה, שברכת הכהנים באה להעניק לכל הנפשות הסוערות הללו שלום - מה שאולי חסר אצל האדם שמקנא לאישתו, או מרגיש את הדחף לשרת את אלוהים על ידי צעדים מיוחדים וחריגים.
אז, שוב פעם התורה מלמדת אותנו שגם אם אנו שואפים/ות עם עינינו אל הפסגה, רגלינו חייבות להיות על הקרקע. אמא שלי למדה מאבא שלה, הסבא הנרי שלי, לשמור על עקרונות ומוסר בצורה הקפדנית ביותר. היתה מספרת לי על יום שהיא ואחותה יצאו יחד עם אביהן מחנות הבגדים שלו, וגילו לו ש"גנבו" סיכות מפח האשפה. הוא הכריח אותן לחזור, להתנצל, ולהחזיר את הסיכות לפח. סיפרתי בעבר שאמא שלי האמינה בכל מני מושגים שאחרים/ות נתנו להם מס שפתיים בלבד. אהבה זה לנצח, ואם אוהבים/ות, מתחתנים/ות. אמת זו אמת, ושקר זה שקר... יחד עם זאת, היא היתה יועצת משפחתית מאוד מוצלחת, כי היתה מסוגלת בו בזמן להיות יחד עם נרקומנים/ות ואלכוהוליסטים/ות , נואפים ונואפות (סוטים וסוטות בלשון הפרשה) באופן שנתן תחושה שהיא מקבלת אותם/ן, ובכל זאת להבהיר מה לדעתה הם/ן צריכים/ות לעשות כדי לצאת מהבורות אליהם נפלו. כולנו יכולים/ות ללמוד משילוב זה של קבלת האחר/ת, יחד עם היכולת להבהיר עקרונות בדרך שהזולת מסוגל/ת לשמוע. וכנראה שהיא גם היתה מסוגלת בהרבה מקרים, לעזור לאנשים/נשים שהגיעו אליה עם סערות בנפשותיהם/ן לעזור להם למצוא מידה של ברכה, שלום ושלווה פנימית.
הלאווי על כולנו שנמצא בחיינו את האדם או את האנשים/נשים שיכולים/ות להעניק לנו את התחושה הזו, ולהרגיש שברכת אלוהים אתנו. ברכת הכהנים לא היתה אחת התפילות שאמרנו סביב שולחן השבת שלנו, כמו שאני ועינת מברכים/ות את ילדינו. אבל, אני מקווה שאנחנו מצליחים/ות לתת לילדנו אותה תחושה של ברכה, שלום ומעטפת של ביטחון שקיבלתי מהוריי.
לבסוף איני חושב שנכון להבין ש"דרך ארץ קדמה לתורה" בא ללמד אותנו שניתן באחר יד לבטל את התורה כאשר לא היא לא מתואמת לתפיסתנו של דרך ארץ. הרב לארי קושנר לימד אותנו תמיד קודם לשאול מה כן יש לתורה ללמד אותנו. אבל, מאחר ו"שבעים פנים לתורה" וכל אחד/ת מאתנו בוחר במידה רבה באיזה עדשות אנחנו מפרשים את התורה, עלינו לפרש את התורה בעדשות של דרך ארץ. בפרשה כתוב " דַּבֵּר֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַֽעֲשׂוּ֙ מִכָּל־חַטֹּ֣את הָֽאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל בַּֽיהוָ֑ה וְאָֽשְׁמָ֖ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִֽוא׃" (במדבר ה"ו) החלוקה בין "מצות בין אדם למקום" ובין ,מצות בין אדם לחברו" מלכותית, כי החטא שלנו כלפי אדם אחר/ת הוא מעילה בה'. חייבים/ות תמיד לשאול האם אלוהים מבין יותר טוב מאיתנו מה טוב לבני/בנות אדם. אבל, כה קל לפגוע באחרים/ות בשם עקרונות של דת, של לאומיות ורעיונות נשגבים נוספים. האמת היא שאי אפשר לאהוב את אלוהים על ידי פגיעה בבני/בנות אדם אחרים/ות. הפעם הראשונה שאמא שלי לקחה אותי לבית הכנסת, אמרה "אתה יכול להיכנס לשם ולהתפלל עד כמה שאתה רוצה. אבל, אם אתה יוצא ונותן לאדם אחר/ת אגרוף, כל התפילות שלך היו לשווא.
בשבת זו, יהי רצון שנשמותנו ישארו בפסגת הר סיני, אבל שנרד ושרגלינו יהיו מחוברות לקרקע, ולבני/בנות אדם אחרים/ות – שבדרך ארץ נתרגם את המילים הנשגבות של התגלות למציאות חיינו כאן על עלי אדמות. יהי רצון שלא נשתמש במילים ורעיונות נשגבים על מנת להצדיק עוול ופגיעה בבני/בנות אדם אחרים/ות, אלא באופן שמכבד את כל אדם, ומביא לכל אדם ולעולמנו ולעצמנו שלום.
My father Herbert’s yahrzeit was on the 30th of Nisan, my mother Dorothy’s on the 23rd of Iyar, my grandmother Marie (Peachy) on the 16th of Iyar, and my grandfather Henry on the 25th of Iyar. This dvar Torah is dedicated to their memories.
Shabbat Naso begins this year just as the Shavuot ends, creating a “yoma arikhta,’” a sort of long continuous day.
After the Revelation in Parashat Yitro, there is a abrupt return from the heights to earth. We have all of the detailed and nitty gritty commandment in Parashat Mishpatim. When the Ten Commandments are repeated in V’Etkhanan in Deuteronomy, there isn’t the same amount of detail immediately after, but there is wording very similar to the opening of Mishpatim, “And this is the commandment-the laws and the rules that Adonai your God has commanded….:(Deuteronomy 6:1)
Parashat Naso is part of a sort of pouch surrounding Shavuot and the Revelation at Sinai. I am grateful to Rabbi Yael Vargan, who called my attention to the fact that the Hassidic rebbe Menachem Mendel of Warka said that the Shabbat before Shavuot should be called “Shabbat Derekh Eretz” the Sabbath of basic human decency, because “Derekh eretz kadma l’Torah” Basic human decency precedes the Revelation, both figuratively and chronologically.
Parashat Naso also brings us back to earth –to very human problems. It reminds me of the midrash that the angels were angry with God for giving the Torah to humanity. God asks Moses to explain. Moses says that the Torah is for humans because angels don’t need it. The Torah addresses human challenges that angels don’t have to deal with. (Babylonian Talmud Shabbat 88b).
Naso deals with the question of what happens when somebody sins against a fellow human being? What happens when a man is seized by the spirit of jealousy, (Our sages in the Babylonian Talmud Sotah 3a called this a “spirit of folly”) because he suspects that his wife has cheated on him. (The Torah doesn’t ask what happens if a woman is jealous, and doesn’t address here the issue of same sex couples.) We also learn of the man who so desires to serve God that he imposes upon himself various restrictions. I recall what I learned from my partner Einat, in a dvar Torah that she gave over 30 years ago. She taught that the priestly blessing in our Torah portion comes to bring some peace to these tempest tossed souls –what the jealous man or the person driven to take extraordinary steps to serve God perhaps lack.
In other words, the Torah is again teaching us that even if we aspire that our eyes remain focused on the mountain top, our feet must be grounded on earth. My mother learned from her father, my Grandpa Henry, to have strict moral principles. She told the story of when she and her sister told him after leaving his clothing store that they had “stolen” pins from the trash. He marched them back in, demanded that they apologize, and “return” the pins to the trash. I have told in the past that my mother truly believed in ideas that others pay lip service to. Love is forever, and if you love somebody, you get married. Truth is truth, and lies are lies. At the same time, she was a very successful counselor because she could truly be with drug addicts and alcoholics and adulterers (Our portions “sotah”) in a way that they felt that she accepted them. She could do that, and still clearly express her values, and what she thought they had to do to get out of the holes they had dug themselves into, in a way they could hear. Apparently, she was also often able to help these troubled souls who came to her to find some blessing, inner peace and serenity in their lives.
If only we all had somebody or some group of people in our lives that could grant us those feelings, and the sense that we have God’s Blessing in our lives. The priestly blessing was not a part of our weekly Friday night ritual, as we bless our children. However, I can only hope that Einat and I give the same feeling of blessing, peace and security that I received from my parents.
Finally, I don’t believe that “derekh eretz precedes Torah” comes to teach us that we can blithely cancel whatever in the Torah violates our sense of derekh eretz. Rabbi Larry Kushner taught us that we must always first ask what the Torah has to teach us. However, every word in Torah has 70 interpretations.” That means that there is always exegesis and eisegesis. None of us objectively read what the words are. We also read in. We must strive to do so through the lens of derekh eretz. We read in our parasha, “When a man or a woman commits any wrong towards a fellow human being, thus breaking faith with Adonai” (Numbers 5:6). The division in our tradition between mitzvoth beyn adam l’makom (commandments dealing with our relationship with God) and those (interpersonal commandments) is a false dichotomy because when we sin against a fellow human being, we sin against God. God may have a different understanding of what is good for fellow human beings than we do, but it is so easy to harm fellow human beings in the name of noble values like religion, nationalism, etc. The truth is that you cannot love God by harming fellow human beings. The first time my mother took me to synagogue, she told me, “You can pray in there as much as you want, but if come out and punch somebody, it did you no good.
On this Shabbat, may it be Your Will that our souls will stay on the heights of Mt. Sinai, but that our bodies will come down and our feet will be anchored here on earth. May it be Your Will that we will not exploit lofty words and ideas to justify injustice, and harming others. Rather, may we act in a way that honors every human being, and brings peace to all humanity, our world and ourselves.
