עצמו את העיניים ודמיינו את סיפור האהבה הגדול של ספר בראשית - מיד עולה לנו התמונה של רחל ויעקב. סיפור האהבה הגדול מהחיים, סיפור האהבה המרגש והטרגי, 14 שנים של המתנה שנראו לו "כימים אחדים" . אבל היום אני רוצה להציג לכם מודל אהבה אחר את מודל האהבה של יצחק. מודל אהבה שהוא שלם ובו – אהבה להורים, אהבה לאישה, אהבה לילדים, אהבת אחים. מודל האהבה שהוא בעצם בחירה בחיים.
אריך פרום בספרו "אומנות האהבה" . מדבר על אהבה כתהליך שאדם מאמן את עצמו לקראתו, בראייה אמיתית של האדם האהוב, מגיוס של הרצון לשם השקעה מכוונת, אמפתית ויצירתית, בצורכי הנפש של הזולת.
וכך עושה יצחק. אברהם לאחר מות שרה נושא אישה נוספת את קטורה. על פי המדרש בבראשית רבה כאשר מנסים להבין מיהי קטורה? הם מזהים אותה עם הגר. ומי מחזיר את הגר לאברהם? יצחק, בנה של שרה. הבן שבגללו גורשה. כאשר אברהם דואג למצוא אישה ראויה ליצחק בנו, הוא הבן החושב על אביו האלמן ומסייע לו להחזיר את הגר שהייתה צרה לאמו. הוא מבין את העוול שנגרם להם -לאברהם להגר ולישמעאל ומסייע להם לחזור לביתם. ואם לא די בכך, ההשלמה שלו עם ישמעאל היא מלאה והוא בוחר לשתף איתו פעולה ויחד הם קוברים את אביהם אברהם. כמה מאיתנו היו מוכנים לוותר על האגו, ומסתכנים באובדן הפריבילגיה שנולדנו לתוכה ומתקנים עוול בכלל וכזה שנעשה למעננו? האם היינו מסוגלים למחווה כזאת של אהבה?
ויצחק בוחר לאהוב את רבקה – להכניס אותה, אישה זרה לאוהלה של אימו האהובה ולפנות לה מקום. זוהי ההצהרה האולטימטיבית של ויתור על העבר למען העתיד. על בחירה בחיים על פני ההתבוססות במוות באובדן הקשה. כאשר מתברר כי רבקה עקרה הוא אינו לוקח אישה אחרת על פניה כפי שעשה אביו, הוא אינו מתרעם עליה כיעקב על רחל כאשר היא מבקשת ממנו ילד "וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן. "? או כאלקנה שמגיב בצורה בלתי רגישה למצוקתה של חנה ו"ַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים". ועל שניהם, על יעקב ואלקנה נאמר באופן די נדיר כמו על יצחק שהם אהבו את נשותיהם. ברגע הקשה הזה של רבקה הוא רואה אותה מבין את מצוקתה ופשוט מתפלל יחד איתה. הרד"ק מפרש את "לנוכח אשתו", כי בשעת התפילה היה עומד לנכחה (מולה) כדי שיכוין לבו עליה". הרגע הזה שבו האדם מתפלל מתוך כוונה מלאה ושלמה מתוך ראיית האחר הוא בעיני רגע של חסד ושל אהבה.
והנה נולדים התאומים . והאחד הוא פרא אדם כל היום רץ בשדות והשני הוא תם יושב אוהלים. ויש את הנבואה שיעקב הוא היורש. והוא דומה למשפחה והולך בנתיב הנכון וקל הרבה יותר וכמעט מתבקש לאהוב את יעקב, אבל יצחק בוחר לאהוב דווקא את הבן הפחות אהיב. דווקא את הילד הקשה, את הילד שקשה לאהוב, כי הוא הבן שלו ומאמין כי דרך האהבה שלו ימצא לו התיקון. כמה פעמים בחיינו נתקלנו בילדים כאלה? באנשים האלה שהחיים הקשו אותם והם הקשו על החיים שלהם ושלנו וחשבנו אין להם תקנה וויתרנו עליהם?
והנה מתגלה התרמית – ויצחק נחרד חרדה גדולה. אולי החרדה לבן שכל כך התאמץ להוביל אותו לדרך הנכונה והנה הוא שוב אובד, ואולי החרדה היא בגלל ההבנה כי הולך להתרחש אסון נורא והבנים שלו יהפכו לאויבים. ולתרמית שותפה רבקה אבל יצחק אינו מאשים אותה כפי שהאשים אביו את אמו כאשר גירשה את ישמעאל והגר "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם אודות בנו ". אבל כבר אמרנו שהוא אוהב את רבקה והוא בחר להמשיך לאהוב אותה למרות המגרעות שלה. וכמו שאהבה שלו לבנו עשיו אינה תלויה בדבר כך גם האהבה לרבקה.
יצחק בוחר לא לקחת את הברכה מיעקב הוא מבין שצריך לבחור בחיים למרות הכל והוא יודע כי יעקב הוא החיים הוא ההמשך. ועדיין לא מוותר על עשיו ומברך גם אותו.
והבחירה של יצחק לא לוותר לילדיו לא לוותר לעצמו לא לעשות את הבחירה הקלה משתלמת בסופו של דבר כאשר בניו נפגשים, איש המלחמות והאיש המשפחות שהפך לישראל כל אחד לעצמו הם משלימים ולמרות החששות המובנים של יעקב, עשיו מצדיק את האמון, את ההשקעה של אביו הוא רץ ליעקב והם שוב הבנים האהובים של יצחק, אחים.
יצחק עושה בחירה נוספת, גם כאשר יש רעב בארץ הוא אינו יורד מהארץ כפי שעשה אביו, הוא אינו בורח מהקושי כפי שעשה בנו יעקב הוא בוחר להישאר ולמרות שלעיתים אנו מתייחסים ליצחק כאל הפאסיבי בין האבות בין אברהם ויעקב הדומיננטיים הוא האיש שלא בורח. האיש שעומד מול הקשיים שהחיים מזמנים לו ופעם אחר פעם בוחר באהבה בחיים. בימים אלה לנוכח המציאות הגועשת סביבנו אנו עשויים או עלולים להיתפס לייאוש, אני הייתי רוצה שנדע לבחור כמו יצחק בעמידה העיקשת לנוכח המציאות מתוך בחירה לראות את הטוב שיש ואת הטוב שעוד יבוא דרך העשייה שלנו מתוך אמונה ואהבה.
אז מודל האהבה של יצחק הוא לא לראות באחר את עצמי, אלא לראות את האחר עצמו.
